קנולר ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

החלטה

1.לפני בקשת הנתבע (להלן:"המבקש") לחייב את התובעים (להלן:"המשיבים") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו בסך שלא יפחת מ- 75,000 ₪, בתוך 7 ימים, לפי הסמכות הקבועה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן:"תקסד"א").

2.התביעה הוגשה ביום 30.8.12 במסגרתה מבקשים המשיבים ליתן פסק דין המצהיר כי המשכנתא שנרשמה על דירתם ע"י המבקש בטלה ולחלופין, כי המבקש אינו זכאי לנקוט הליכים למימוש המשכנתא בלשכת ההוצל"פ.

3.המבקש טוען כי סיכויי התביעה קלושים וכי כך גם נקבע בהחלטת כב' השופטת א' נחליאלי חיאט מיום 30.12.12 שניתנה במסגרת בקשה שהוגשה ע"י המשיבים למתן צו מניעה זמני למבקש להימנע מלפנות את המשיבים מדירת מגוריהם.

עוד נקבע בהחלטה מיום 30.12.12 כי התביעה הוגשה ע"י המשיבים בחוסר תום לב ובהתאם להלכה הפסוקה הדבר מהווה שיקול לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש.

עוד נטען כי המבקש לא יוכל לגבות מהמשיבים את ההוצאות שייפסקו כנגדם, שכן כל אחד מהמשיבים הוכרז כ"חייב מוגבל באמצעים" לפי חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן:"חוק ההוצל"פ). כמו כן, המשיבים לא שילמו למבקש את ההוצאות בסך 15,000 ₪ שבהן חויבו בהחלטה מיום 30.12.12.

המבקש טוען כי בנסיבות אלה, אין הצדקה לאפשר למשיבים ליצור "חובות חדשים" על חשבונו של המבקש ע"י ניהול הליכי סרק, אשר גורמים לו הוצאות רבות וכאשר ברור כי המשיבים אינם מתכוונים כלל לשם את ההוצאות שייפסקו וכאשר המבקש לא יוכל לגבות את ההוצאות מהמשיבים.

המבקש מוסיף ומדגיש כי חיוב המשיבים בהפקדת ערובה לא ימנע מהם את זכות הגישה לערכאות, שכן למשיבים יש יכולת להפקיד ערובה.

4.המשיבים טוענים כי יש לדחות את בקשת המבקש ולחילופין, להאריך את המועד להגשת תגובה מפורטת לבקשה עד להכרעת ביהמ"ש העליון ברע"א 782/13 שהגישו המשיבים על החלטת כב' הש' א' נחליאלי חיאט מיום 30.12.12.

המשיבים טוענים כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל היעדר תצהיר. לטענת המשיבים, חשש המבקש מופרך מיסודו משום שחובו המובטח לטענתו הינו כ- 1.5 מליון ₪ ואילו שווי דירת המגורים המשועבדת כ- 3.5 מליון ₪ היינו, המבקש יוכל לטעון כי השעבוד לטובתו מבטיח גם הוצאות משפט.

עוד נטען כי המשיבים במצב כלכלי קשה ביותר ושוקלים פניה להליכי פשיטת רגל.

5.בתשובה לתגובה מוסיף המבקש וטוען כי לא היה צורך לצרף לבקשה תצהיר ודווקא עובדות שנטענו בתגובה היו צריכות להיתמך בתצהיר. כמו כן, המבקש טוען כי אין כל הצדקה להיעתר לבקשה החלופית להאריך את המועד להגשת תגובה מפורטת.

6.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א.תקנה 519 לתקסד"א המסמיכה את בית משפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, מאפשרת לבית המשפט להפעיל את שיקול דעתו, מבלי שהתקנה עצמה קבעה באילו מקרים יש להיעתר לבקשה ובאילו מקרים לדחותם.

כב' הש' צ' זילברטל בהחלטה שנתן לאחרונה ברע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן (16.1.13) פסק כי:

הלכה היא כי, ככלל, אין להתנות את זכותו של תובע להביא את עניינו לבירור לפני ערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות, וכי אין לחייב תובע במתן ערובה להוצאות הנתבע מחמת עוניו בלבד; עקרון זה נובע מחשיבותה של זכות הגישה לערכאות שהיא זכות חוקתית... יתרה מכך, חיוב תובע בערובה להוצאות נתבע פוגע בזכות הקניין שלו (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית (מהדורה שניה 2008) 46, להלן: לוין). עוד נאמר בחיבור הנ"ל, כי "... השיקולים העיקריים ששימשו עד כה כטעמים להפעלת תקנה 519 [היו] אי ציון כתובתו של התובע בכתב התביעה והמצאות התובע בחו"ל" (לוין, בעמ' 47-46).

עם זאת נפסק, כי בין יתר השיקולים שניתן לשקול כאשר נבחנת בקשה לחייב תובע בערובה להוצאות נתבע יובאו בחשבון סיכויי קבלתה של התביעה והשאלה כלום מדובר בתביעת סרק. אלא שלטעמי, בין היתר בשל הקושי להעריך את סיכויי התביעה כאשר עסקינן בהליך בערכאה הראשונה, שיקול זה כשלעצמו אינו יכול, בדרך כלל, להביא לחיוב תובע בערובה להוצאות הנתבע, אלא במקרים של הליך שניתן להגדירו כהליך סרק מובהק.

הלכה היא כי בסוגיה האמורה על בית המשפט לנהוג "במתינות", מה גם שמשמעות אי הפקדת ערובה להוצאות הנתבע היא דחית התביעה (ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ פ"ד מז (3) 846, 850 (1993)). מערכת הכללים הנ"ל משקפת את האיזון הראוי שבין זכות הגישה לערכאות אל מול אינטרס הנתבע להבטחת הוצאותיו (עניין ו'נצ'ון, בפסקה 8; זוסמן, בעמ' 901-900)). בנוסף, וכפי שיפורט להלן, גם מועד הגשת הבקשה לפי התקנה ומועד הדיון בה ביחס לשלב בו מצוי ההליך יכולים להוות שיקול רלוונטי לעניין הכרעה בבקשה להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע".

עוד מציין כב' הש' צ' זילברטל בהחלטה כי המצבים העיקריים ששימשו טעם להפעלת תקנה 519 לתקסד"א הם היעדר כתובת או הימצאות התובע בחו"ל ומכאן נלמד כי הדגש הינו בעיקר על קיומם של קשיים "טכניים" שיש בהם כדי למנוע מהנתבע, במידה ויזכה בדין, לממש את ההוצאות שייפסקו לזכותו וכאשר אין מדובר בסיכון מסוג זה, חיוב התובע בערובה יהא חריג ונדיר.